"הבריחה" מאירופה בעזרת הארגונים

וינה אוסטריה
הגענו לווינה ובה היינו תקופה מסוימת. יש לי תמונה של כל הקבוצה מצולמת ליד קברו של בנימין זאב הרצל לפני שהועלו עצמותיו לארץ ישראל. מיקומה של אוסטריה הגובלת בשש מדינות, הפך אותה למרכז החשוב ביותר עבור ארגון "הבריחה" מאז תחילת פעילותו. עם תום המלחמה חולקה אוסטריה לארבעה אזורי כיבוש. רוסי, אמריקאי, בריטי וצרפתי, וכך גם העיר ווינה שחולקה לפי אותו מפתח. בין המעבר מהגבול אל מחוץ לאוסטריה. אנחנו כפליטים נקלטנו בעיר ושהינו כנראה במחנה המעבר "רוטשילד". משם שוב עברנו דרך האזור
הרוסי והאמריקאי לנקודות ולמחנות "בריחה" ברחבי אוסטריה, כלינץ, זלצבורג, סלפלדן ורבים אחרים, שם שהינו עם אחרים עד שהתאפשר להבריח אותנו מחוץ לאוסטריה.

Saalfelden
כל הקבוצה שלנו עברה לסאלפלדן (Saalfelden), עיירת נופש על גבול אוסטריה לא רחוק מזלצבורג. לפי התמונות
אפשר לומר שהיינו שם בחורף 1947 כי היה שלג, וכנראה בתחילת 1948. אני התרשמתי מאוד מן המקום הזה ואפילו קניתי גלויות שהשתמרו איתי עד היום. בסאלפלדן גם החלפנו מדריכים משם המשכנו הלאה למחנה "בַּנְדוֹל" לא רחוק ממרסיי.
הפגישה עם יעקב אחי ומשפחתו
כאשר הגענו למרסיי היינו יחד: אבי ברל, הלל אחי הצעיר, אני טינצ'ה ובעלי אריה וינטר. שם פגשנו את יעקב במקרה. נודע לי שבמחנה השני נמצא קיבוץ המעפיל ושם גם נמצא אחי, פגשנו אותו כבר עם חנה אשתו ותאומות. התברר שכשהוא עזב את קטוביץ, עוד לפני שאני הגעתי לשם, הוא נדד על פני אירופה, ובאחד הקיבוצים של השומר הצעיר פגש את חנה. הם הפכו לזוג, ונולדו להם התאומות בלהה וזהבה. ברל, אבי, מאוד התרגש, הוא לא ראה אותו למעלה מחמש שנים והוא החליט להישאר עם יעקב והשאיר אתו גם את הלל הצעיר. כולם הגיעו אחרינו למדינת ישראל.
עומדים לעלות לאנייה ואני לא יכולה לצאת עם כולם
במחנה "בנדול" חיכינו לאות, לצאת אל האנייה. זה היה באפריל 1948. ערב הנסיעה חשתי כאבים עזים בבטני. לאחר בדיקה התברר שזהו התקף אפנדציט. רציתי לעלות עם כל החברים לאנייה, אך הרופא אמר שאם לא ינתחו אותי בהקדם אני יכולה למות על האנייה, וישליכו אותי למים. לא הייתה לי ברירה. הועברתי לבית חולים צרפתי ועברתי את הניתוח במרסיי, אריה בעלי נשאר איתי. חברי הקיבוץ שלנו יצאו לארץ, באפריל 1948, הספינה הייתה כנראה "נחשון", הם התגלו על ידי הבריטים והיו כנראה המעפילים האחרונים שנשלחו לקפריסין. הם הגיעו לארץ אחרינו.

אין תגובות:

פרסום תגובה