הפרידה מאריה וינטר האהוב

אריה עוד זכה להכיר את הנין עמית הקטן, אולם הנינים האחרים כבר נולדו לאחר מותו. בשנים האחרונות, לפני פטירתו, נחלשה מאד בריאותו של אריה. אני, שכל השנים נזקקתי לעזרתו, בגלל ניתוחים וטיפולים שעברתי, הפכתי ל"מטפלת" שלו, ללא הפסקה ובכל תחומי העזרה. אריה סרב להשלים עם העובדות והתעקש להמשיך לעבוד ולנהוג במכונית, עד שבלחץ הילדים והנכדים, יצא סופית לגמלאות ולא נהג עוד.
את זמנו הפנוי מילא בצפייה בטלוויזיה, בקריאה בלתי פוסקת בספרים שלו ובעיתונים, ארגן את חשבונות הבית, הסדיר עניינים בבנק, ובעיקר שוחח עם הנכדים. הוא הרבה לספר להם על משפחתו שהושמדה בשואה, על התלאות
שעברו עליו במהלך מלחמת העולם השנייה, על העלייה ארצה, על החיים כעולים חדשים ועוד. הנכדים כמובן בקשו לשמוע את הסיפורים, שוב ושוב. הם גרמו לשנינו להרגיש עד כמה סיפור חיינו מיוחד וחשוב ועד כמה הצלחנו לעשות יחד, את הלא יאומן. יחד עם השמחה שלנו על המשפחה הגדולה והנהדרת אותה זכינו להקים, היה גם עצב, על רוב חברינו היקרים ועל בני משפחה שלנו האהובים, שהלכו לעולמם.
כבר חלפו שלוש שנים מאז הלך אריה לעולמו, ולמרות הזמן שחלף, אנו מתקשים להאמין בכך. אנו מאמינים שהוא עמנו כל הזמן, שומע את שיחותינו ויודע על כל מה שקורה לנו. אנו זוכרים אותו, את אמרותיו, עשייתו, אהבתו הרבה אלינו ולכלל האנשים, ומתגעגעים אליו מאד.

אין תגובות:

פרסום תגובה