בשנות הששים, הגיעו ארצה מארגנטינה, בת דודי ברטה, בעלה משה וילדיהם פוצ'י ואניטה. ברטה, הייתה בתו של הדוד מרדכי לייב, אחיו של דב. אחריה, הגיעו ארצה, כמעט כל בני המשפחה שמעבר לים. אריה ואני קלטנו את משפחתי "החדשה", באהבה רבה. כך למשל, דאגתי לעבודה עבור ברטה,
ב"אולמי גיל" ואריה דאג לבן, פוצ'י, שיעבוד ב"תרמאויל". עזרנו גם לעולים חדשים אחרים אשר לא היה לנו קשר משפחתי אליהם, בריהוט, עבודה, חברה, עצה טובה ועידוד. ראינו בכך מעשה חשוב. זכרנו כמה קשה היה לנו, כשהיינו אנו עולים חדשים. התייחסנו אליהם, כאילו מדובר בבני משפחה.
ב"אולמי גיל" ואריה דאג לבן, פוצ'י, שיעבוד ב"תרמאויל". עזרנו גם לעולים חדשים אחרים אשר לא היה לנו קשר משפחתי אליהם, בריהוט, עבודה, חברה, עצה טובה ועידוד. ראינו בכך מעשה חשוב. זכרנו כמה קשה היה לנו, כשהיינו אנו עולים חדשים. התייחסנו אליהם, כאילו מדובר בבני משפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה