הלל הגיע לארץ בגיל 11. הוא גדל בעיקר עם אנשים מבוגרים ולא היו לו חברי ילדות. היו לו קשיי הסתגלות.
הוא חי אתנו ב"גבעת עלייה" ואחר-כך בבית ברחוב חנקין 38, עד שנת 1962. באותה שנה אבי דב-ברל קנה דירה לשניהם ברחוב חנקין 112 ושניהם עברו לגור שם. בתקופה זו הלל התחיל לעבוד ב"דואר ישראל" במחלקת השליחים. היה מוסר דואר רשום ודואר אקספרס. במשך כל השנים, רכב על "וספה" – קטנוע ששימש אותו בעבודה. במשך כל תקופת ה"בריחה" כאשר הלל היה אתנו בקיבוץ קטוביץ, הוא קבל שיעורים מיוחדים מבחורה, שהגיעה כשליחה מארץ ישראל ללמד עברית, בשם הֵלָה בָּאוּ. אריה בעלי והנהגת הקיבוץ, היו מודעים לחסך של הלל בילדות וניסו לטפח אותו במידת היכולת בתקופה זו. הלה באו יצרה אתו קשר אישי. הלל ראה בה מעין אמא רוחנית שלו במשך השנים. והוא היה מבקר אותה גם בארץ שנים לאחר הגעתו. כשהוא הגיע לארץ, כל הידע שלו בעברית היה מן הלימודים הללו. ליד הבית ב"גבעת-עלייה" היה בית ספר יסודי "דב הוז". המשפחה חשבה שהוא יוכל להשתלב בלימודים בכתה ז', אך הלל נשר מן הלימודים, הוא לא השתלב. היה חסר לו ידע רב בהשכלה כללית, באוצר מלים, ועוד פערים רבים. הוא ברח מבית-הספר, והיה משוטט על שפת הים. מדי פעם פנו אלי מבית-הספר, אני כעסתי עליו, רציתי שיתנהג בצורה מהוגנת, אבל הוא לא היה יכול.
אבי דב-ברל לא יכול היה לכעוס על הלל. לא היה מי שיציב לו גבולות. פעמים רבות היה קם מאוחר, וגם לא הלך לבית-הספר. באחד מבתי-הקולנוע בעיר הוא התחבר עם מקרין הסרטים. היה יוצא מן הבית אחר הצהריים וחוזר בלילה אחרי הצגה שניה. הלל היה מביא קטעים של פילם, שהיו חותכים מן הסרטים, היה מספר על הסרטים. אולי הוא למד על החיים מן הסרטים. הוא רכש בקביעות חוברות "קולנוע" וכרך אותן בכרכים עבים. בשנת 1956 התגייס הלל לצבא. הוא השתתף במבצע סיני. היה רץ גדודי בחיל הקשר. הוא נהג על אופנוע כבד. היה מושח את השיער בברילנטין. בגיל צעיר מאוד הוא התקרח. הוא טען שזה קרה בגלל השרות הצבאי. הוא צחק הרבה. היו לו הערות על כל דבר, מעין חוסר רצינות. הוא עישן מגיל צעיר מאוד, והרבה. אחרי הצבא הוא הפך להיות שליח בדואר. אנשל פריד שהיה אתנו בקיבוץ סידר לו את העבודה בדואר.
הוא חי אתנו ב"גבעת עלייה" ואחר-כך בבית ברחוב חנקין 38, עד שנת 1962. באותה שנה אבי דב-ברל קנה דירה לשניהם ברחוב חנקין 112 ושניהם עברו לגור שם. בתקופה זו הלל התחיל לעבוד ב"דואר ישראל" במחלקת השליחים. היה מוסר דואר רשום ודואר אקספרס. במשך כל השנים, רכב על "וספה" – קטנוע ששימש אותו בעבודה. במשך כל תקופת ה"בריחה" כאשר הלל היה אתנו בקיבוץ קטוביץ, הוא קבל שיעורים מיוחדים מבחורה, שהגיעה כשליחה מארץ ישראל ללמד עברית, בשם הֵלָה בָּאוּ. אריה בעלי והנהגת הקיבוץ, היו מודעים לחסך של הלל בילדות וניסו לטפח אותו במידת היכולת בתקופה זו. הלה באו יצרה אתו קשר אישי. הלל ראה בה מעין אמא רוחנית שלו במשך השנים. והוא היה מבקר אותה גם בארץ שנים לאחר הגעתו. כשהוא הגיע לארץ, כל הידע שלו בעברית היה מן הלימודים הללו. ליד הבית ב"גבעת-עלייה" היה בית ספר יסודי "דב הוז". המשפחה חשבה שהוא יוכל להשתלב בלימודים בכתה ז', אך הלל נשר מן הלימודים, הוא לא השתלב. היה חסר לו ידע רב בהשכלה כללית, באוצר מלים, ועוד פערים רבים. הוא ברח מבית-הספר, והיה משוטט על שפת הים. מדי פעם פנו אלי מבית-הספר, אני כעסתי עליו, רציתי שיתנהג בצורה מהוגנת, אבל הוא לא היה יכול.
אבי דב-ברל לא יכול היה לכעוס על הלל. לא היה מי שיציב לו גבולות. פעמים רבות היה קם מאוחר, וגם לא הלך לבית-הספר. באחד מבתי-הקולנוע בעיר הוא התחבר עם מקרין הסרטים. היה יוצא מן הבית אחר הצהריים וחוזר בלילה אחרי הצגה שניה. הלל היה מביא קטעים של פילם, שהיו חותכים מן הסרטים, היה מספר על הסרטים. אולי הוא למד על החיים מן הסרטים. הוא רכש בקביעות חוברות "קולנוע" וכרך אותן בכרכים עבים. בשנת 1956 התגייס הלל לצבא. הוא השתתף במבצע סיני. היה רץ גדודי בחיל הקשר. הוא נהג על אופנוע כבד. היה מושח את השיער בברילנטין. בגיל צעיר מאוד הוא התקרח. הוא טען שזה קרה בגלל השרות הצבאי. הוא צחק הרבה. היו לו הערות על כל דבר, מעין חוסר רצינות. הוא עישן מגיל צעיר מאוד, והרבה. אחרי הצבא הוא הפך להיות שליח בדואר. אנשל פריד שהיה אתנו בקיבוץ סידר לו את העבודה בדואר.
בשנת 1964 אחד מן העובדים בדואר הכיר לו את אסתר. היא הגיעה מיוון. היה לה אח בארץ בשם שבתאי שבתאי, בקיבוץ "נוה-ים". אסתר התארחה אצל משפחה ביפו וכאן היא הכירה את הלל. אסתר הייתה מבוגרת מהלל בכמה שנים. הם התגוררו יחד עם אבא שלי בחולון. לזוג נולדה בת בשם "פאני" בשנת 1966. אסתר לא יצאה לעבוד. הלל פרנס את משפחתו בעבודתו בדואר, ויצא גם לעבודה נוספת בחלוקת פרחים. גם דב-ברל עבד בשמירה על בניינים כדי לעזור לו בפרנסה.
במהלך השנים הפך הלל לאוטודידאקט. הוא היה מומחה בפתרון תשבצים, הוא אהב לקרוא ספרי בלשים. אגאטה כריסטי ועוד רבים אחרים. היו לו מאותספרים כאלה. הקולנוע ועולם ספרי הבלשים היו כל עולמו. הוא קנה מצלמה ותיעד הרבה מאוד אירועים משפחתיים. היה צלם המשפחה. אחרי מותו של דב ברל הביאה אסתר את אמא שלה מיוון, להתגורר עמם. אבי דב-ברל נפטר בשנת 1970 בהיותו בן 68. הלל נפטר צעיר, בגיל 48 מדום לב בנובמבר 1985.
במהלך השנים הפך הלל לאוטודידאקט. הוא היה מומחה בפתרון תשבצים, הוא אהב לקרוא ספרי בלשים. אגאטה כריסטי ועוד רבים אחרים. היו לו מאותספרים כאלה. הקולנוע ועולם ספרי הבלשים היו כל עולמו. הוא קנה מצלמה ותיעד הרבה מאוד אירועים משפחתיים. היה צלם המשפחה. אחרי מותו של דב ברל הביאה אסתר את אמא שלה מיוון, להתגורר עמם. אבי דב-ברל נפטר בשנת 1970 בהיותו בן 68. הלל נפטר צעיר, בגיל 48 מדום לב בנובמבר 1985.
נרגשת עד דמעות מהתמונה הזו.
השבמחק